התחושות היו עוצמתיות במיוחד, וביותר בלטה תחושת המשפחתיות, כולנו משפחה אחת, משפחת "שיח סוד", משפחה נפלאה הכוללת את הצוותות, ואת ההורים, ואפילו.. כמה מבני המשפחה עצמה חניכי שיח סוד גם כן נראו פה ושם.
זכרו הנערץ של הרב דב לוי, שלא בכדי זכה לתואר "אבי החינוך החרדי המיוחד", ריחף בחלל. הנוכחים הרבים, מהם ותיקים אשר זכו לעבוד עמו ולהקים ביזע את הכיתות הראשונות, ומהם חדשים שזה מקרוב באו, אלו גם אלו חשים יום-יום את זכרו, כמלאך האומר להם "גדל", וכמיטב המסורת של "שיח סוד" הגדילה ומתפתחת על מורשתו של ר' דב ז"ל, במעשים ולא בדיבורים.
רבי דב זכרונו לברכה, עשה את הצעדים הראשונים כחורש באדמת טרשים, הכל היה כל כך קשה ומנוכר, בראש ובראשונה המוסדות והמימסד לא הכירו בו, לא רצו להכיר בצורך של הילד החרדי המיוחד ולממן את החינוך הדרוש לו, אולם גם בבית פנימה לא קל היה, גם בציבור החרדי עצמו היו קולות שהתנגדו לפתיחת מוסדות שכאלו במיוחד לחרדים. ואולם ר' דב לא זו בלבד שלא נכנע לקשיים, אלא שבכל קושי ובכל אכזבה היה אומר, בואו נתקדם, ובמקום לבכות על הקשיים נקים עוד כיתה, ונגדיל עוד יותר את הפעילות !
ראשית דרכו היתה כאשר נולד בנו בכורו, ילד מיוחד. באותה תקופה חזון נפרץ היה שילד כזה עושה את דרכו למרפסת סגורה אי שם בירכתי הבית, האחים והאחיות שומרים בסוד את עצם קיומו, וההורים אינם מעיזים להעלות את הנושא על דל שפתם. גרוע מכך, כאשר ר' דב ניסה לברר ולגשש להיכן נשלחים ילדים אלו, עמדו רגליו על מפתנו של מוסד... נוצרי רח"ל, ולתדהמתו ראה ילדים שהוריהם מקפידים על קלה כבחמורה, ואילו הם מסתובבים ללא כיפות... והבוגרים שבהם לא ראו תפילין מימיהם... לשאלתו מה בקשר למזון כשר הוא נענה ביבושת שהוא הראשון ששואל על כך...
ואז נזרעו זרעי המהפך, ר' דב הכריז כי לא עוד ! הילדים המיוחדים שמתוכנו לא ימצאו את עצמם בשדות זרים, וגם אין מה להתבייש בהם, הם ילדיו של הקדוש ברוך הוא ! ועוד נכונה לו דרך ארוכה וקשה, מלאת חתחתים, אבל הוא יגע ועמל בכל כוחו, ואת פירות מאמציו קוצרים היום כולם.
בנו המנהל הרב שמעון לוי שיחי', הממשיך בגאון את מסורת אביו, ומגדילה ומפתחה עשרות מונים, דיבר בהתרגשות בכנס, הוא סיפר כי אבא לא היה איש של דיבורים כלל, רק מעשים. בשנים הראשונות המצב הכספי היה בכי רע, ואז אבא יצא לחו"ל לגייס כספים למשך כמה חודשים, אולם בהמשך הוא אמר: אם נשב בחו"ל אולי יהיה כסף, אבל אם אנו רוצים שיהיה מוסד אנחנו חייבים לשבת כאן בארץ ולהקים את המוסד !
ר' שמעון הודה נרגשות לכל אלו שבאו להתכנס איתנו, ולכל אלו שבזכותם קרם ארוע נפלא זה עור וגידים, אולם תודה מיוחדת הוא הביע דוקא לאלו... שלא באו להתכנס איתנו. הרי ילדי "שיח סוד" לא התפזרו, ובשעות אלו שאנו יושבים כאן פועל הנופשון כבמתכונת חירום מלאה, ובתי הספר של "שיח סוד" צריכים להפתח בבוקר בזמן, וכל זאת אפשרי רק בזכות כל אותם עובדים ועובדות שלא יצאו איתנו, ונשארו על משמרתם בנאמנות, ועל כך שלוחה מכאן התודה.
כל הדוברים בכנס העלו על נס את הפעולות המיוחדות, שאינן מובנות מאליהן, הנעשות ב"שיח סוד". דברים שהורים לילדים רגילים לא מסוגלים לעיתים "לפרגן" לילדיהם ואין להם מימון מקופות החולים, כמו רכיבה על סוסים, בריכת שחיה, חוג למחול, "חדר סנולזן" (אשר מטרתו ליצור גירויים רב חושיים קוליים, ויזואליים, תחושתיים ומפעילי חוש ריח), וספריה – כל זה כאילו מובן מאליו לילדי "שיח סוד".
וכמה מלים על הספריה, בשכונת רמות נפתחת ספריה עירונית שתיתן שירות לכל ילדי השכונה, ושימו לב הספרנים הינם... ילדי שיח סוד ! אותם ילדים שאילולי "שיח סוד" היו זנוחים בפינה ואף ילד לא היה מעיף מבט לכיוונם, הם אלו שיכוונו את הילדים הרגילים וידריכו אותם במשעולי הספריה וימליצו להם באיזה ספר לבחור ! איזה שידרוג של מידת החסד ! ממש פסגות חדשות במושג של "כבוד הבריות".
התחושה של הצוותות לכל אורך השדרה של "שיח סוד" היא, שאף דרישה ובקשה עבור הילדים אינה נשמעת מוגזמת בעיני ההנהלה, כי כל מה שאבא ואמא היו חולמים ורוצים עבור ילדיהם – הוא לגיטימי שנבקש אותו בעבור הילדים המיוחדים, ואף יותר מכך.
אם ניקח לדוגמא את מרפאת השיניים היעודית, השוכנת בתוך אחת הסניפים של "שיח סוד" ומהווה בשר מבשרה. הרי מדובר בבשורה של ממש לאותם ילדים ובוגרים. שוחחתי עם אביו של אחד החניכים הבוגרים, אשר עלה לארץ ישראל במיוחד בגין ילד זה, שלא נמצאה לו מסגרת מתאימה בארץ מולדתו, וכאן הוא פשוט "פורח", האב מלא הכרת הטוב להנהלת "שיח סוד" ואחת הנקודות הבולטות ביותר היא רפואת השיניים, מוישי שלי – הוא מספר – היה באינספור מרפאות שינים ובתי חולים, ובשום מקום לא הסתדרו עמו, לא היתה תקשורת מתאימה והוא פשוט לא הצליח לקבל את הטיפול הנדרש, אולם ב"שיח סוד" המצב נפלא ביותר, יש צוות רפואי המבין את הילד ומתקשר עמו, והילד אינו נדרש "ללכת לרופא" כי אם מטופל בתוך "הבית". אין אח ורע למעלה נפלאה זו.
וב"שיח סוד" אין עוצרים בעשור למייסד, כי אם מסתערים בחדוה על העשור השני, "מה הלאה" אלו שני המלים שבחרו בהם כאן בכדי לבטא את כל העשייה הגדולה והעצומה הכוללת כאלף תלמידים, 700 אנשי צוות, 40 דירות הוסטל לחניכים מבוגרים, ארבעה בתי ספר – ועל כל אלו לא נחים כאן על זרי דפנה, רק שואלים "מה הלאה". כי זו השליחות, וזו המורשת של 40 שנות שיח סוד, מורשת שלא כהתה ולא נחלשה אף לאחר פטירתו של המייסד הדגול, רבי דב לוי זצ"ל.
את הארוע המרהיב הנעימו בצליל ובזמר מקהלת "נרננה" עם ר' דוד קאליש שהפליא לרגש את הציבור ולהעלותו לפסגות, ולאחריו ר' שמואל גריינמן מצפת, שהעלה והעפיל עם הציבור לגבהים חדשים, ובצלילים ענוגים סיפר את סיפורו של שיח סוד, איך כל ילד של הקב"ה זכאי ל"כבוד הבריות" ברמה שלא היתה ידועה ומוכרת עד שבא ר' דב לוי וחידש.
בהמשך נשא דבריו הבן ר' דוד לוי, האחראי על בקרת האיכות ב"שיח סוד", וריגש את הציבור בסיפוריו על אבא ז"ל, על הכבוד שרחש מטבעו לכל ברייה בעולמו של הקב"ה, והעניק דוגמאות נוגעות ללב מעולם החינוך, כיצד ניתן לכבוש את לב הילד ברגישות ובאכפתיות.
בכבוד ובהדר נשמעו דבריו של הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שליט"א, שכיבד את הארוע בהגיעו במיוחד, ובמתק שפתיו הכביר במלים על הכבוד לכל בריה, על השם של כל יהודי, בניגוד מוחלט לשונאי ישראל אשר בעיניהם כל יהודי היה רק "מספר", ובסיום דבריו הכריז בפאתוס "הדבר המיוחד שעשה ר' דב לוי, הוא שהוציא את הילד המיוחד מירכתי הבית, אין מה להתבייש בו, הוא ילד מיוחד של הקדוש ב"ה. ר' דב נתן כבוד וערך לילדים הללו, ומצא את הדרכים לשמח אותם".
עין לא נותרה יבשה באולם, כאשר אחד מילדי – בוגרי שיח סוד עלה אל הבמה לשורר שיר שהקדיש במיוחד עבור אברכי הכולל – בוקר, שבו לומדים אברכים יחד עם התלמידים, וביחד עם מקהלת "נרננה" שורר את השיר, כאשר הקהל מקבל אותו בתשואות.
אכן, היה זה מפגש בלתי רגיל, וחויה מסעירה ביותר לראות, לשמוע ולחוש כיצד ב"שיח סוד" לוקחים את הבלתי רגיל, ונותנים לו את היחס הטוב ביותר, וגדולה מכך – את היחס המכבד ביותר.
לכתבות בעיתונות בעקבות הארוע הקש כאן
